: ספר ׳©׳ ׳” ׳” ׳›׳•׳× ׳— ׳§ ׳“ סימן ג

הקודם הבא

מי ששבר ידו ויש לו גבס (קעסט בלע"ז) כיצד יעשה במצות תפילין

ב"ה אור ליום ה` לסדר והנה שלשה אנשים ומלאך רפאל בתוכם ברוקלין נ"י יצו"א.

שלום שלום לקרוב לה` יחזקהו א-ל נהור נהורך כשרגא ה"ה הרב הגאון חוב"ט שמו מפארים פ"ה המפורסם פרי עץ הדר בנש"ק כש"ת מוה"ר שלום יחזקאל שרגא רבין הלברשטם שליט"א אדמו"ר מציעשינוב.

אחדשת"ה הנני בתשובה מאהבה, באחד ששבר ידו השמאלית ר"ל, והרופאים שמו (גבס) עליו לרפאותו ולדבק שבר על שבר יחדיו ידובקו, ונסתפק מהו לענין תפילין של יד אם השבירה הוא במקום הנחת תפילין ועתה מונח עליו הגיפס, וכת"ר כל יקר ראתה עינו מה שכתבו האחרונים באו"ח סי` כ"ז והנני להשתעשע בדבריו היקרים לי מאד.

ולפום ריהטא נראה דדבר זה תלוי במחלוקת הראשונים ז"ל, ולכן אעתיק כאן דבריהם הקדושים ונראה מה שלפנינו. הנה הרשב"א בתשובה ח"א סי` תכ"ז, ובח"ג סי` רפ"ב, ובח"ה סי` י"ב, ובח"ז סי` ת"ט כתב להלכה ולא למעשה דמותר להניח תפילין של ראש על הכובע והביא ראי` לדבריו דהא תפילין של יד אין צריך להניחן על הבשר אלא משום דכתיב בהו לך לאות ולא לאחרים לאות אבל של ראש אדרבה דכתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה` נקרא עליך ויראו ממך, ועוד הביא ראי` ממגילה כ"ד ציפהו זהב ונתנו על בית יד של אונקלי שלו הרי זו דרך החיצונים ואם איתא אמאי נקט תפלה של יד ולא קתני נתנה על בית יד ועל הכובע אלא ש"מ דדוקא תפלה של יד ומשום דכתיב ביה לך לאות אבל של ראש לא איכפת לן וע"ש מה שהאריך, והב"י הביאו באו"ח סי` כ"ז ועיין מג"א ומחצה"ש או"ח סי` כ"ז סק"ו.

והרא"ש ושאר פוסקים הראשונים ס"ל דיש בהם משום חציצה אפילו בתפילין של ראש וכמ"ש באמת הרשב"א בעצמו שם וז"ל: ואע"פ שלא ראיתי לאחד מהראשונים ז"ל שנסתפקו בזה אלא נראה דעת כולם שאין נותנין אותה על הבגד שבראש כדי שלא תהא חציצה בין תפילין לראש וכו` ע"ש בתשו` המיוחסות סי` רל"ג. וז"ל הרא"ש בתש` כלל ג` ס"ד, דע שצריך שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לראשו ובין תפילין לזרועו והביא ראי` לדבריו ע"ש. ומה שדייק הרשב"א מגמ` מגילה כ"ד ב` שאמרו ז"ל בשל יד שאין נותנין ע"ג אונקלי ולא אמרו משום חציצה אלא משום לך לאות ולא לאחרים לאות ולא אמרו ג"כ דעל הכובע ס"ל להראשונים דהתנא נקט מילתיה ביד וה"ה לראש דתרווייהו כי הדדי נינהו וכ"כ להדיא הנמק"י במגילה הנ"ל דאין ליתן ע"ג האונקלי משום לך לאות ומשום דאין לעשות חציצה בין תפילין והזרוע.

והנה מפשטות הדברים נראה דבתפילין של יד גם הרשב"א ז"ל מודה דבעי דוקא על הבשר ולא נחלקו אלא בתפילין של ראש דהרשב"א מתיר על הכובע והרא"ש אוסר אלא דבשל יד אף דמודה דבעי על הבשר מ"מ נחלקו בטעמם דטעם הרשב"א רק משום לך לאות ולא לאחרים לאות אבל ליכא משום חציצה, ודעת הרא"ש ודעימיה דבין בשל יד ובין בשל ראש בעי דוקא על הבשר ומשום חציצה.

ויש לי מקום עיון להרשב"א ז"ל שכתב לענין תפילין של ראש וז"ל ואי משום דכתיב בהו לטוטפות בין עיניך לא אתא קרא למימר שלא יהא דבר חוצץ בינם לבין גובה של ראש דהיינו בין עיניו, אלא לקבוע מקום להנחתן הוא דאתא קרא ואלו כתיב והיו לטוטפות על בין עיניך היה במשמע שלא יהא דבר חוצץ, וכדדרשינן גבי מצנפת דכתיב ושמת המצנפת על ראשו ודרשינן שלא יהא דבר חוצץ בינה ובין ראשו, וכדדרשינן נמי גבי חליצה דכתיב מעל רגלו ולא מעל דמעל וגבי כתונת נמי אמרינן שלא יהא דבר חוצץ בינה ובין בשרו משום דכתיב ביה ולבש על בשרו, אבל גבי תפילין לא כתיב לטוטפות על בין עיניך וכו`. משמע דאי היה כתוב על, היה מודה לדרוש דאיכא חציצה אפילו בתפילין דראש ולפי זה תקשה הרי בשל יד כתיב וקשרתם לאות על ידיך וכיון דכתיב על משמע על יד ממש וא"כ בשל יד עכ"פ, אפילו לשיטתי` איכא איסור משום חציצה כיון דכתיב על ידיך. ובאמת בתשו` הרא"ש ז"ל כלל ג` ס"ד דרש מזה דלא יהא חוצץ.

וז"ל הרא"ש וששאלת אם יכול אדם להניח תפילין בזרועו או בראשו על דבר חוצץ דע שצריך שלא יהא דבר חוצץ וכו` וטעמא משום דכתיב לאות על ידכה שלא יהא דבר חוצץ בינו לידו כדדרשינן ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו וכן דרשינן וכו` הרי דהרא"ש ז"ל הסתייע מדרשא דעל ידכה ועכ"פ כיון דהרשב"א מודה מדעל היו דרשינן גם בראש א"כ בשל יד למה לא דרש על וחוצץ.

איברא דראיתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי` תתכ"ז שכתב וז"ל, ולענין רצועה של יד מסתברא שמותר לכורכה על הבגד ולא אמרו שצריך שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הבשר אלא על הקציצה שדינה כתפילין וכו` ע"ש. והנה מפורש כתב דלא אמרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הבשר אלא על הקציצה נראה עכ"פ דעל הקציצה כן חוצץ אם יש דבר בינו לבין הבשר ונמצא דברי הרשב"א אלו סתראי נינהו ועיין בב"י או"ח סימן כ"ז הנ"ל שנראה שהיה לו גירסא אחרת בענין רצועות של תפילין והקציצה ע"ש ודוק היטיב, ועיין ארחות חיים (להרא"ה) הל"ת ס"ק י"ח שהביא תשובת הרשב"א זו באריכות כמו שהוא לפנינו לענין רצועה ונראה ג"כ דס"ל להרשב"א דשל יד אית ביה חציצה.

עוד ראיתי בנח"א על ספר האשכול הל"ת שהאריך הרבה בהאי ענינא, בחציצה לתפילין והביא שגם תוס` זבחים י"ט ס"ל דאפילו בתש"ר איכא חציצה, והר"ן אף שהביא שיטת הרשב"א מ"מ בסוכה ל"ז גבי לקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה הקשה דהוי חציצה וכ` דאין חציצה פוסלת אלא היכא דאיכא קרא כטבילה או תפילין וכ"כ הריטב"א בסוכה אות באות שהוא הרשב"א ז"ל כידוע ושכן פי` רבו הגדול אלמא להלכה ס"ל לתוס` ור"ן ורשב"א וריטב"א כרא"ש וגם ר` יונה הובא ברא"ש ה"ק ס"ל חציצה פוסלת בת`, וכן כתב המאירי מגילה כ"ד דחציצה פוסלת בתפילין והביא ראי` מירושלמי ע"ש אריכות גדולה. ובשו"ת תשב"ץ ח"א סי` ל` ג"כ דן בזה והקשה ארשב"א מפ` כל הצלמים מ"ד ע"א מעטרת מלכים שהקשו והא בעי אנוחי תפילין וגם מהא דירושלמי דר"י לא היה מניח תפילין שחש בראשו ואילו היה מותר על הכובע אמאי לא הניח וגם הקשה מהא דהעושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה משמע שעל ראשו מניחה ואם היא עגולה דוחק על ראשו ובא לידי סכנה ע"ש וכנראה שלא ראה שו"ת הרשב"א בסי` י"ב חלק ה` ועיין שו"ת ריב"ש סי` קל"ז.

היוצא לנו דעכ"פ רוב הפוסקים חולקים על הרשב"א ולא ס"ל כותיה אפילו בשל ראש אלא דאסור להניחן על הבגד ויש לן שיטות גדולות דגם הרשב"א לא אמר אלא לענין של ראש דלית בהו משום חציצה אבל בשל יד מודה דאין להניחן על הבגד או מטעם חציצה או מטעם אחר אבל עכ"פ על בשרו דוקא גם בתשו` סי` רפ"ב ח"ג כתב דהא תפילין של יד אין צריך להניחן על הבשר אלא וכו` משמע דעכ"פ על הבשר דוקא בת` של יד יהיה מאיזה טעם שיהיה אפילו לרשב"א. ועכ"פ נראין דברי רשב"א שנויים ממקום למקום.

ובש"ע או"ח סי` כ"ז ס"ה כתב באדם שעלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש ויכסם מפני הרואים, ובס"ז שם כתב אע"פ שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד"ו היא מקום הנחת תפילין, והמג"א סקי"א שם כתב דאם המכה גדולה פטור מתפילין עס"י ל"ח ס"ט. והנה מדכתב המחבר בס"ה בתפילין של ראש שאם לא יוכל להניחם כלל מותר להניחם על הכובע דק, ובשל יד לא כתב רק שיניחם למטה מהמכה ולא כתב תקנה זו באם א"א לו למטה מן המכה רק על בגד משמע לכאורה דס"ל נמי דאין לו תקנה בש"י להניחם על גבי בגד ואפי` לא יניחם כלל דאל"כ תקשה למה בש"ר ביאר לן תקנה כשא"א להניחם רק ע"ג בגד ובשל יד לא ביאר אאע"כ דאין לו תקנה זו בשל יד וא"כ בשל יד לכאורה אין שום ספק.

אלא דעיני כת"ר שפיר חזו דהמג"א בסק"ו כתב דמותר להניח אפילו של יד על הסמרטוטין שע"ג המכה אם לא סגי בלאו הכי דהא לבוש בגד אחר ע"ג והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הכתונת היינו משום דלא היו רשאין ללבוש בגד אחר ע"ג ע"ש ובאמת דהוא לפום ריהטא פלא דמנא ליה להמג"א לומר כן בדעת הרשב"א ועיין פרישה וב"ח משמע נמי דס"ל דבש"י הרשב"א מודה לאסור ושכן כתב הר"ן וצ"ל דהמג"א ס"ל דזיל בתר טעמא הוא דכיון דכל עיקר האיסור הוא משום לך לאות ולא משום חציצה וא"כ כיון דלובש בגד שני עליו הוי עדיין לך לאות, אלא דלשיטתו צ"ע לשונות הרשב"א שהבאתי לעיל שבעי דוקא על בשרו וצ"ל דהוא יפרש דהרשב"א מיירי כשאין בגד אחר עליו אבל כשיש לו בגד אחר על בגדו לא בעי דוקא על בשרו.

ומ"מ צ"ע בכוונת המג"א שמתיר להניח תש"י על הסמרטוטין דלכאורה משמע דרק על הסמרטוטין קאמר ולא על בגד וכמו שהבין החיי"א בכלל י"ד ס"ק י"ד הביאו המ"ב אות י"ח וכן הבינו עוד קצת אחרונים אלא שכ"ת בצדק תמה אחיי"א דמ"ש סמרטוט ומ"ש בגד ובאמת כבר קדמו בזה המור וקציעה שהקשה כן אמג"א שהבין ג"כ דכונת המג"א סמרטוט דוקא ותמה עליו דכיון דלא חיישינן משום חציצה אפילו בגד ואפילו כמה בגדים מותר רק שיכסה בבגד מלמעלה משום לך לאות ע"ש, וסיים שאין עיקר ושורש לדברים הללו דל"ש על סמרטוטין ל"ש על בגדו אפילו על כמה בגדים הכל מותר באונס בתנאי שיהא לו מלבוש אחר על גביהן ע"ש, וכן כתב בש"ע הרש"ז ס"ז, וז"ל: מ"מ אם אפשר יניח סמרטוטין על המכה ויניח התש"י עליהם בלא ברכה או יניחה על הבגד בלא ברכה רק שיזהר לכסות את הש"י שלא תהא נראית וכו` ע"ש, נמצא דהאחרונים מחלקין דאם מניח על הבשר היד ממש, אפילו לא כסהו נמי מותר דעל היד לעולם הוי לך לאות אבל אם הניחו על הבגד בעי דוקא לכסות דאל"כ לא מקרי לך לאות ולא לאחרים לאות.

וסברת החיי"א והמג"א לפי דעת המו"ק צ"ל דס"ל דכיון דהתורה אמרה והיה לך לאות ולא לאחרים א"כ כל זמן שהוא על ידו ואפילו ע"ג סמרטוטין אבל מ"מ אינו על בגדו מבחוץ שכן דרך העולם לצאת בו כה"ג אכתי הוה לך לאות אבל אם הניחו על בגדו מבחוץ אף שכסהו למעלה בבגד אחר מ"מ כיון דכבר יש לו בגד תחת התפילין שראוי לצאת בו בין בני אדם ועליהו הניח התפילין לאו לך לאות מקרי ולכן התנה סמרטוטין דוקא וצ"ע. אלא שדעת שאר האחרונים דלא כמו"ק וס"ל דהמג"א מתיר אפילו בגד.

ובהדי שותא נפל מילתא בלבאי לפ"מ שנסתפק הלק"ט ח"ב ס"י מ"ב בבא להניח תפילין של ראש קודם שתגע הקציצה בבשר אחר שהגיעה לאויר הראש אי אמרינן בכה"ג קלוטה כמי שהונחה דמיא ועיין באה"ט או"ח סי` כ"ה סק"ח ואי נימא כן א"כ במי שיש לו מכה על ידו או ראשו אם יניחו לו התפילין עד שיגיעו לאויר הקיבורת וכן בראש, ונמצא כבר הניח תפילין א"כ אפשר לכאורה שיקיים המצוה אפילו ביש לו מכה על ידו או ראשו באופן שיניח התפילין באויר היד או ראש, וצ"ל דדבר זה שיבוש הוא כיון דאינו יכול להניחם שם באמת א"כ הוי בכלל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו והכא כיון דאין סופו להניחם מפני המכה כה"ג לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא וצ"ע מגמ` גיטין בגט שזרק לה ברשותה ונשרף באויר, ובכל הסוגיא שם.

ברם בעיקר חקירת הלק"ט הנ"ל כבר האריך זקיני בבי"ש או"ח סי` כ"ד לישב ספקתו ובתי` השלישי כתב סברא נפלאה וחדשה דדוקא אם הדבר שהוא באויר צריך ליגע ולנוח בדבר שעומד במקומו אז אמרינן מיד שהגיע לאויר הדבר שעומד במקומו נעשה הדבר שעומד באויר שצריך לנוח כאלו כבר מונח שהרי כבר נעקר ובא לאויר המקום שהנחתו בו פועל קנין או חיוב אבל בתפילין וכי צורך תפילין הוא שיניחו על הראש אלא אדרבה הראש הוא שצריך שיגע בתפילין שהם באויר שהמצוה על הראש שיהיה עליו תפילין ואין שום צורך לתפילין שיונחו על הראש ועיין נדרים ט"ז ובראשונים שם דמשו"ה נדר חל על דבר מצוה לפי שמניח האיסור על החפץ ואין החפץ מחויב להעשות בו מצוה אבל שבועה אינו חלה לפי שהוא מחויב לעשות מצוה וא"י להפקיע אבל לפי זה הרי הראש אינו קלוט באויר התפילין לא שייך בו קלוטה כמי שהונחה דמיא דרק בדבר שהוא באויר אמרינן דהוי כנוגע במקום שהוא באוירו אבל לא אמרינן דדבר העומד במקומו הוי כדבר הנקלט באוירו והוא סברא נפלאה.

והנה דו"ז בעל ילקה"ג תמה אהלק"ט וספקתו הנ"ל מתוס` שבת דף ד` ד"ה אבל, דכשהחפץ בידו של עני או של בעה"ב לא שייך קליטה רק כשהוא באויר ולא ראה ז"ל שבאמת הלק"ט מעצמו רצה לומר כן ע"ש אבל ק"ז כתב דלק"מ דדוקא בשבת כיון דעדיין אגיד בידו פטור דלא שמיה הנחה עי` שבת צ"א ע"ב ולא מיבעיא לתי` ראשון שבתו` שבת צ"ב ד"ה התם, דאגד גוף שמיה אגד ואפילו הניחו ע"ג קרקע ואוחזו בידו ל"ש הנחה אלא אפילו לתי` שני שבתוס` שם דלמטה מג` דהוי לבוד אגד גופו ל"ש אגוד מ"מ הטעם משום אגד יד דאם נח באויר משום קליטה צריך שינוח כולו באויר אבל אגדו בידו חשוב טפי מה שמונח ביד ממאי שמונח באויר אבל כשמונח ע"ג קרקע הנחתה בידו לא חשוב והוי כנח כולו אבל בתפילין דאינו מזיק מה שאגוד במקום אחר רק אם מונחים על הראש ג"כ, וכיון דאמרינן קלוטה הרי הם כמונחים על הראש ואף שמונחים ביד ג"כ אינו פוסל ושפיר יש להסתפק דאמרינן קלוטה אף שהם ביד המניח ע"ש אלא דמ"מ העלה דלא אמרינן קלוטה.

ומעתה נחזור לדידן במי שיש לו גיפס על ידו אל מי תדמני ואשוה לו דאי נדמה זאת לבגד אף שלרוב הפוסקים אין הלכה כרשב"א אפילו בשל ראש וכ"ש בשל יד שלא ברירא מילתא דילמא מודה להו הרשב"א דאסור ע"ג בגד מ"מ כיון דהאחרונים העלו דבמקום שא"א להניח באופן אחר יניח בלא ברכה אלא שיכסנו מלמעלה א"כ הכ"נ אם אפשר לו לכסות הגיפס מלמעלה עם התפילין היה צריך להניח תפילין על הגיפס בלא ברכה דכ"ש הוא לענין ברכה ממי שיש לו רק סמרטוטין שכתבו המג"א והאחרונים שלא יברך.

אלא דבאמת לא ברירא לי הא מילתא ולפענ"ד נראה יותר דאגיפס לא יניח כלל ולא דמי למניח על בגד או אפילו על בגדים הרבה שהבאתי לעיל לדעת מו"ק כל זמן שמכסן בבגד עליו דמ"מ התם עכ"פ הגוף מרגיש מהתפילין שעליו אלא שאנן חיישינן משום חציצה, ולכן ס"ל להרשב"א דלחציצה לא חיישינן אבל הכא על הגיפס אין הגוף מרגיש כלל מהתפילין והוי כ"ש מכובע גדול או מצנפת שכתב הב"י ועטרת מלכים שכתב הרשב"א בעצמו שלא היו יכולין להניח תפילין על העטרה כנגד מקום שמוחו של תינוק רופש וגם הב"י בש"ע כתב רק יש להתיר על הכובע דק הסמוך לראש משמע דכובע סמוך ועב אסור אפילו בדיעבד דהתם אין כאן עוד משום חציצה אלא אין כאן בין עיניך כלל היינו שאין גופו מרגיש בזה כלל. ועיין ב"י כאן בשם קיצור תשו` הרשב"א, ומ"ש לדחות ראיית האוסרים ודו"ק.

שוב האיר לי ה` עיני ומצאתי בשו"ת מוהר"ם אלשקר סי` נ"ו שכתב וז"ל: ובענין התפילין שכתב כ"ת אם יכולין להניחן על הכובע, ודאי דאע"פ שהרשב"א ז"ל מתיר עדיין הדבר אצלו בספק והניח הדבר על המנהג אבל מ"מ וכו` והנראה לי בההוא דר"י לדעת המתיר שהיה מנהיג ליתן מצנפת גדולה על ראשו כי כן נראה שהיה מנהגן או כמנהג הישמעאלים היום בכל המזרח ואם יסיר המצנפת בימי הקור ויתן אותה על הכובע שתחת המצנפת יזיק עצמו בהסרת המצנפת כדי להדקן על הכובע וליתן אותן על המצנפת לא איפשר כי הוא גדולה הרבה ונמצא התפילין עליה כמשוי או כמו נוי למצנפת ויצאה מכלל חציצה לגודלה ולעוביה וזה תשובה נמי לההיא דעטרת מלכים דפרק כל הצלמים ע"כ ע"ש, והנה חידש לן המהר"ם ז"ל דבר יקר דליתן על המצנפת יצאה מכלל חציצה לגודלה ולעוביה וא"כ כ"ש בגיפס שהוא עב ביותר וגדול על היד ואינו מרגיש כלל התפילין כשמניחן על היד ואפילו דברים קשים ביותר כי הוא קשה כאבן ואינו מרגיש ולכן נראה פשוט דאינו מניח תפילין על הגיפס ואפילו בלא ברכה דאינו מועיל כלום בהנחתו ובפרט כי לפענ"ד גם דעת הרשב"א דעל של יד אין להניח על הבגד אף שאיני כדאי לחלוק על האחרונים ז"ל תורה הוא וללמוד אני צריך כנלפענ"ד.

שוב ראיתי בשו"ת חלקת יעקב ח"ב סי` מ"ג שדן בזה והשיב דצריך להניח על הגיפס ובמחכ"ת לא ראה דברי המהר"מ אלשקר הנ"ל, ולכן לפענ"ד ברור דכה"ג לא יניח תפילין עד שירפהו ה`. [ועיין מחצה"ש סימן כ"ז סק"ד שכתב וה"ה הני שערות מרובים ה"ה ככובע עבה ע"ש ואם כן כ"ש גאבאס דלכו"ע עדיף מכובע עבה].

ומה שהביא עוד כת"ר מפמ"ג בא"א ס"ק י"א שכתב ובס"א א` אות ג` דאם המכה בכל מקום תפלין יש לו להניח בלא ברכה בימין יע"ש הנה לא ידענא כוונתו של הפמ"ג בזה ואודה ולא אבוש כי מה ענין להניח תפילין בימינו וממ"נ אם נחשוב ידו כאלו אינו מחמת החולי א"כ הוי בכלל נקטעה יד שמאלו שפטור מן התפילין ואם נחשבהו כיש לו אלא שא"א לו להניח תפילין עליה מה שייכות ליד ימינו לזה ע"כ לפענ"ד דאין לו להניח על יד ימינו כלל אלא ימתין וישוב לה` וירחמהו ויחלימהו וירפאהו ואז יקיים המצוה כהלכתה ונתינתה מסיני.

שוב מצאתי להגרש"ז א"ח סי` כ"ז ס"ח, שכתב ג"כ דפטור כה"ג ופה שבתה קולמסי אף שנשאר עליה עוד דיו ויש להאריך הרבה מ"מ לקצר אני מוכרח מפני הטרדות.

והנני לברכו בברכת רפואה שלמה מן השמים והקב"ה יפיש חייכון ויסגי יומיכון ויתן ארכא לשניכון מרן די בשמיא יהא בסעדו כל זמן ועידן המברכו בברכת התורה בלב ונפש.

מנשה הקטן